יום 10 לעומר תשפד
יום חמישי בערב, אור ל-כ"ה ניסן
(2/5/2023)
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר. כְּמו שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה. שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה:
וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ.
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
[שכח לספור סופר ביום למחר בלי ברכה, שכח גם אז יספור בלילות הבאים בלי ברכה וטוב שאחר יוציא אותו בברכה:]
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּֽנוּ עַל סְפירַת הָעֽוֹמֶר.
הַיוֹם עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁהֵם שָׁבֽוּעַ אֶחָד וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לָעֽוֹמֶר
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָֽנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ אָמֵן סֶֽלָה.
לַמְנַצֵֽחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר:
אֱלֹהִים יְחָנֵּֽנוּ וִיבָרְכֵֽנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּֽנוּ סֶֽלָה:
לָדַֽעַת בָּאָֽרֶץ דַּרְכֶּֽךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶֽךָ:
יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדֽוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:
יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפּוֹט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָֽרֶץ תַּנְחֵם סֶֽלָה:
יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדֽוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:
אֶֽרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵֽנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ:
יְבָרְכֵֽנוּ אֶלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָֽרֶץ:
אָנָּא בְּכֹֽחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵֽנוּ טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶֽךָ
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶֽךָ
שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
תפארת שבגבורה
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפּוֹר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְלִפּוֹתֵינוּ וּמִטּוּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם. כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה (השייך לאותו הלילה). וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה. וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם. וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה.
אָמֵן סֶלָה:
*** הטקסטים לקוחים מתוך ויקיטקסט ***
לימוד יומי
מגילת רות
פרק א פסוקים יט-כא
אבל בבית לחם
[יט] וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם
עַד־בּוֹאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם
וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם
וַתֵּהֹ֤ם כׇּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן
וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נׇעֳמִֽי׃
[כ] וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן
אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נׇעֳמִ֑י
קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א
כִּי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד׃
[כא] אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי
וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי ה֑'
לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נׇעֳמִ֔י
וַֽה֙ עָ֣נָה בִ֔י
וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי׃
רש"י
(יט) וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם – אָמַר רַבִּי אַבְהוּ: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבִים הַגֵּרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא! כֵּיוָן שֶׁנָּתְנָה דַעְתָּהּ לְהִתְגַּיֵּר, הִשְׁוָה אוֹתָהּ הַכָּתוּב לְנָעֳמִי. וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר – נַעֲשֵׂית הוֹמִיָּה כָּל הָעִיר; כֻּלָּם נִתְקַבְּצוּ לִקְבֹּר אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז, שֶׁמֵּתָה בּוֹ בַּיּוֹם. הֲזֹאת נָעֳמִי – הַהֵ"א נְקוּדָה חֲטָף, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בִּתְמִיהַּ: הֲזֹאת נָעֳמִי, שֶׁרְגִילָה לָצֵאת בַּצַּבִּים וּבַפְּרָדִים? חֲזִיתֶם מֶה עָלְתָה לָהּ, עַל אֲשֶׁר יָצָאת לְחוּצָה לָאָרֶץ?
(כא) מְלֵאָה הָלַכְתִּי – בְּעֹשֶׁר וּבָנִים. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת. עָנָה בִי – הֵעִיד עָלַי שֶׁהִרְשַׁעְתִּי לְפָנָיו. דָּבָר אַחֵר: עָנָה בִי מִדַּת הַדִּין, כְּמוֹ "וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל" (הושע ה,ה).
נכתב בצידו
תזכורות, הארות וענייני דיומא
כמה ימים לאחר יציאת מצרים (בסביבות כה בניסן) נסעו בני ישראל ל-אילים:
וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃ (שמות טו כז).
ויבאו אלימה ושם שתים עשרה עינת מים
מגיד הכתוב שאותו מקום מהולל במים מכל המקומות
תדע שכן
שהרי היו שנים שנים עשר מבועין
ולא ספקו אלא לשבעים דקלים
כיון שבאו ישראל
ושרו עליהם ששים רבוא בני אדם
וספקו להם
ולנו
ושנו
ושלשו:
ויחנו שם על המים
לעולם אין ישראל חונין אלא על המים
דברי ר' יהושע.
ר' אלעזר המודעי אומר:
כיון שברא הקב"ה את עולמו
ברא שם שנים עשר מבועין
כנגד שנים עשר שבטי יעקב
ושבעים תמרים
כנגד שבעים זקנים
ומה תלמוד לומר ויחנו שם על המים?
מלמד שהיו עוסקים בדברי תורה שנתנו להם במרה.
*** הטקסטים לקוחים מתוך ויקיטקסט ***
לקבלת תזכורת יומית בוואסטאפ הצטרפו לקהילה.
לקבלת תזכורת יומית במייל הצטרפו לקבוצה. (שימו ❤️ - ייתכן שבפעם הראשונה המייל יגיע לתיקיית "ספאם").
למעקב אחר תזכורות יומיות בפייסבוק עקבו אחרינו בדף.
🌾🌾🌾🌾🌾🌾🌾